קטורת יפנית מלווה אותי בריח שלה מאז שעברתי ליפן. תמיד היא הייתה שם, בלי שתהיתי על קנקנה, ואז הגיעה העת שאסב אליה מעט מתשומת הלב שלי.
השבוע הייתי לי חוויה מיוחדת ביותר שרציתי לחלוק אתכם. אחת החברות הכי טובות שלי בקיוטו עובדת בחברה שמייצרת קטורת יפנית. זה כבר זמן מה (יותר משנתיים) שהיא אומרת לי שאני צריכה לבוא לבקר אותה במפעל לסיור מודרך. אחרי שראיתי אותה באחד האירועים של Sakyo-ku (האיזור היותר היפי של קיוטו, בו שתינו גרות) היא הזכירה לי שהיא מחכה עדיין לביקור. זו הייתה תזכורת מספקת עבורי כדי שאקבע סיור מודרך בשבוע שלאחר מכן.
לסיור במפעל הלכתי יחד עם בן זוגי היקר. נפגשנו עם החברה שלנו בחנות הקטורת היפנית, שממוקמת מתחת למפעל. משם היא הובילה אותנו אל הקומה השניה – למפעל עצמו. אולי המלה 'מפעל' מעלה לכם קונוטציות מסויימות – שכחו מהן. דמיינו חדר גדול בו עובדים חמישה אנשים ומספר מכונות מאד מצומצם – יותר כמו סדנא. אבל עוד לפני שאני מספרת לכם על אודות מפעל הקטורת, אתן לכם הקדמה הסטורית קצרה על הקטורת ביפן.
מה הסיפור מאחורי קטורת יפנית?
קטורת יפנית היא חלק בלתי נפרד מהתרבות והמסורת העתיקה ביפן. אבל היא לא התחילה ביפן…
הקטורת הגיעה ליפן במאה השישית יחד עם יבוא נרחב מסין, שכלל את הדת הבודהיסטית. נזירים בודהיסטים נהגו להשתמש בקטורת לשם טקסים, פולחנים שונים, ועבור היטהרות. אפילו השתמשו בקטורת בתור טיימר לתפילות ומדיטציות. כלומר, כשמקל קטורת שלם נגמר – הזמן עבר.
רק בתקופת מורומאצ'י (Muromachi 1336-1573 AD) הקטורת יצאה מגבולות המקדש. השוגונים של משפחת אשיקאגה אימצו את המנהג של הדלקת קטורת כמותרות, ושינו את היקף השימוש בה. הקטורת, שהייתה עד אז חפץ דתי, הפכה למצרך נפוץ בקרב האליטה היפנית של אז. תחילה, השתמשו בקטורת לשם בישום בית התה, שם נערך טקס התה המסורתי (שהתפתח באותה תקופה), ולאחר מכן לבישום חללים או מקומות אחרים. רק לאצולה הייתה הזכות לעשות שימוש בקטורת, משום שהיא הייתה מאד יקרה – כל המרכיבים מהם מכינים קטורת מיובאים מחוץ ליפן (עד היום), אז השימוש בה ממש לא היה נפוץ כמו היום.
Shogun Ashikaga Yoshimasa
טקס הקטורת- O-KOH
באותו הזמן שטקס התה התפתח, נולד ביפן טקס נוסף: טקס ה- O-KOH, הוא טקס ההרחה. בדומה לטקס התה, גם כאן היה מארח ואורחים ישובים בחדר תה יפני מסורתי, ובאופן טקסי למדי האורחים העבירו מאחד לשני פיסות עץ מחומם להרחה. האמת היא שזה לא סתם עץ, זהו ה- agarwood. Agarwod הוא חומר טבעי העשוי שרף מיושן מיוחד ואפשר למצוא אותו ביערות בויטאנם ואינדונזיה. התהליך בו נותר ה- agarwood לוקח שנים רבות של טרנספורמציה טבעית מגוש שרף לצורה הסופית של ה-agarwood. עד היום חוקרים לא יודעים בדיוק איך נוצר ה- agarwood. אי אפשר לייצר אותו באופן מלאכותי, כך שהוא חומר רב ערך: המחיר הנוכחי עומד בערך על 500$, כך שהוא יקר יותר מזהב. אין פלא שבחלון בו הציגו את ה-agarwood היה כתוב במפורש לא לצלם. השאריות של ה-agarwood משמשות כמרכיב נפוץ בקטורת יפנית, אך אפשר להיתקל גם בפיסות מרובעות של ה-agarwood בטקסים מסויימים ביפן, כמו נישואים והלוויות.
היום לקטורת שימושים רבים ביפן: במקדשים, טקסים, העלאה לאלים, או פשוט כדי ליצור אווירה מסויימת. ריוקנים מסויימים מדליקים קטורת בכניסה כדי "לקבל את פני האורחים". לקטורת ריחות רבים, וביפן לצבע של הקטורת של תפקיד. למשל, קטורת בצבע כחול תהיה יותר "מרעננת", בעוד קטורת בצבע אדום וכתום תייצג ריחות יותר "חמים". עובדה מבדרת שגיליתי היא שקטורת המיועדת לייצוא לא תהיה צבועה – ותישאר בצבע המקורי שלה. מסתבר שלקוחות מחוץ ליפן מעדיפים את הצבעים הטבעיים. מעניין, נכון?
אז מה היה בסיור?
כשביקרנו במפעל נחשפנו לכל מיני סוגים של קטורת בצורות שונות, ולכל אחת שימוש אחר. החברה שלי, שעובדת במפעל, הסבירה לנו באופן מעניין ביותר על המכונות, תפקידי העובדים והשלבים השונים בהם מכינים קטורת .Shoyeido Incense Co קיימת מעל 300 שנה (!) והמתכונים לקטורות השונות הם סודיים ביותר ועוברים מאב לבן במשך 12 דורות (!!!). אם חשקה נפשכם לעבוד שם כאחד העובדים, תפנו זמן ביומן – שנתיים – שהם רק לימודי ההתלמדות. העובדים גם מכינים את כלי העבודה שלהם בעצמם מבמבוק, כפי שעשו במשך מאות שנים.
כפי שציינתי מקודם, הקטורת מגיעה במגוון צורות: אבקה, גביע, כדורים קטנים וכמובן המקל הקלאסי. אם הייתם בהודו, או קניתם קטורת הודית, וחשבתם שהריח של קטורת הודית ושל קטורת יפנית הוא שונה – עליתם על נקודה חשובה! למרות שהחומרים שמהם מכינים את הקטורת הם די אותם חומרים, המתכונים להכנת הקטורת שונים. אבל זה לא נגמר בזה – בקטורת הודית יש בדרך כלל מקל שהוא הליבה של הקטורת. בדרך כלל המקל משמש להעמדת הקטורת על מעמד. לקטורת יפנית אין את המקל הזה והקטורת כל-כולה עשויה מחומרי ריח, לכן יש לקטורת יפנית ריח פחות מעושן.
עוד דברים מעניינים לראות
לאחר הביקור במפעל, חברתי היקרה הובילה אותנו מטה במדרגות אל תערוכה קבועה יפהפיה של מיניאטורות המתארות את תהליך הכנת הקטורת בתקופת אדו (Edo, 1603-1868). לצד המיניאטורות יש תערוכה של המרכיבים השונים של הקטורת היפנית. רוב החומרים מיובאים מסין ומהודו, אמנם יש חומרים שמגיעים מהמזרח התיכון ואפילו ממוזמביק באפריקה! רכיב חשוב נוסף של הקטורת הוא עץ הסנדל, והוא הרבה יותר נפוץ וזמין מה-agarwood.
וקצת פינוק עצמי
ואיך יכולנו לסיים את הסיור בלי להרגיש חלק מעולם הקטורת? אני מדברת כמובן על לקנות לעצמנו מזכרות 
מצאתי עניין בספר (באנגלית!) שנקרא "The Book of Incense" שנכתב על ידי קיוקו מוריטה. אמנם עוד לא קראתי אותי, אבל אני מבטיחה לכתוב את ההתרשמות שלי כשאגיע לזה. עוד משהו קטן שקנינו הוא סשה (שקיק קטן וריחני) ממולא ברכיבי קטורת. אפשר לקנות סשה פשוט העשוי מנייר, ואפשר לקנות אחד יותר יפה העטוף בשקיק עשוי בד יפני. אפשר לבשם חללים קטנים עם הסשה: לשים אותו בארון, בתיק, או בשרוול הקימונו. יש שם מגוון ריחות כך שכל אחד יכול לבחור את הריח האהוב עליו.
זה בהחלט היה אחד המקומות המעניינים ביותר שביקרתי בהם ביפן עד כה. אם אתם מחפשים חווית-תרבות יפנית – המקום הזה מומלץ ביותר. החנות והמפעל של Shoyeido ממוקמים לא רחוק מטירת ניג'ו, לייד הצטלבות הרחובות Karasuma-Nijo. האיזור הזה ידוע בריכוז הגבוה של חנויות עם תרופות סיניות, ואגב- הרכיבים של תרופות סיניות ושל קטורת די דומים (בחלקם). חוץ מקיוטו, לחברת הקטורת הזו יש סניפים במקומות נוספים ביפן: בטוקיו, אוסאקה והוקאידו. אם אתם מעוניינים בסיור ללא תשלום במפעל בקיוטו ורוצים לראות את תהליך הייצור (בערך שעה), שימו לב שצריך לקבוע זמן לסיור מבעוד מועד (כדי להיות בטוחים – הייתי משריינת שבועיים מראש). במידה ומעניין אתכם רק לראות את תערוכת המינייטורות ורכיבי הקטורת – אין צורך לא בתשלום ולא בהזמנת מקום.
אתר החברה: Shoyeido Incense CO. official website.
אהבתם את הפוסט? מעולה!
שתפו עם חברים וספרו לי מה אתם חושבים בתגובות (:
אין תגובות