גגות ביפן – לא בדיוק נושא שגרתי לפוסט, אני יודעת… אז למה בעצם אני מתלהבת מהם כל כך?
אוקיי, אז לפני שאני אתחיל לספר לכם על החוויה שלי בסדנת בניית גגות ביפן, תנו לי לתאר לכם את היום בו מצאתי את הדירה שלי בקיוטו, בה אני חיה כבר שלוש שנים:
כשרק עברתי לפה מישראל גרתי אצל חברים בערך חודש, ובזמן הזה חיפשתי דירה. הלכתי לשלוש סוכנויות נדל"ן שונות וראיתי אינספור דירות בכל פינה בעיר עד שמצאתי סוף סוף את הבית שלי – ואיך שראיתי אותו ידעתי שזה זה, שפה אני צריכה לגור. אמנם היו פה כמה טרן-אוף פויינטס משמעותיות כמו קירות מעופשים, ריח רע מהשירותים (כמובן סידרו את שניהם לפני שעברתי) ומטבח קטנטן, אבל מבט אחד מהמרפסת שינה הכל: הנוף שנפרש לפני היה ההר המזרחי של קיוטו ניצב גבוה ומרשים מעל ים של גגות רעפים יפנים המתפרשים עד אליו – מראה עוצר נשימה!
ואז פתאום קלטתי: "אני אשכרה חיה ביפן!"
מה כל כך מיוחד ברעפים או גגות יפנים?
לגגות היפנים, יותר נכון לרעפים היפנים יש שם, קאוורה (Kawara). הם אחד האלמנטים הבולטים ביותר בארכיטקטורה היפנית, בעיקר בקיוטו שהרבה מהבתים בה מסורתיים. לרעפים חשיבות תרבותית גבוהה: מזה 1,400 שנה שהיפנים משתמשים ברעפי הקאוורה והם חלק אינטגרלי מהנוף של ארץ השמש העולה.
יש ראיות שמצביעות על כך שהיפנים התחילו להשתמש ברעפים מאז המאה השישית, אחרי שהבודהיזם הגיע ליפן דרך קוריאה הקדומה. הבודהיזם הביא איתו דרכי בנייה חדשות וסגנונות ארכיטקטורה, שאחד מהם היה גגות מרעפי קאוורה. למרות שהרבה אנשים חושבים שהרעפים עשויים מסוג כלשהו של מתכת, הם בעצם עשויים מחימר.
במשך מאות השנים בהם בונים גגות יפנים, תערובת הקאוורה עברה שדרוגים כדי להתאים לסביבה ולאקלים של יפן. בארץ כזאת, שיש בה לא מעט אסונות טבע (כמו טייפונים וגשמים כבדים מידי שנה, ורעידות אדמה ושריפות מידי פעם) שיטת הבנייה צריכה להיות מותאמת למקרים לא צפויים שכאלו. כיום אפשר לראות קאוורה בגגות בתים ומקדשים ברחבי המדינה, כשהרעפים צפויים להחזיק מעמד 75 שנה עם מעט תיקונים בלבד.
באופן מסורתי על רעף מסויים בגג יש פרצוף של שד, ששמו ביפנית אוֹנִי, והוא בדרך כלל ממוקם בפינה או באמצע הגג. האוני מגן על הבית מפני הרוחות הרעות, והרעף שהוא מופיע עליו נקרא אוני- קאוורה. חבר אחר, קצת יותר קטן ופאנקי, מונח בחלק מהבתים על הגגון שמעל הכניסה. זו פשוט דמות קטנה של שד וקוראים לו שוקי-סן (shoki san), והתפקיד שלו די אותו דבר כמו של האוני. אם אתם בקיוטו, תרימו את העיניים – פה ושם יבצבץ לכם שוקי-סן מהגגות.
סדנת בניית גג יפני
לאחרונה הייתה לי ההזדמנות להשתתף בסדנת בניית גגות יפנים שקיימו החברים של קואופרטיב בוני הקאוורה של קיוטו (תרגום חופשי-מאד של Kyoto Kawara Construction Cooperative). החברים בקואופרטיב הם בעצם עובדים/ בעלים של חברות קאוורה שונות. הפעם הם התאגדו כדי ללמד אותנו – 12 משתתפים בעלי כושר בניה מפוקפק – איך להרכיב גג יפני. כל שני משתתפים בנו גג יחד עם עזרה מאחד החברים של הקואופרטיב – אחרת מי יודע מה היה קורה 😉
עכשיו רגע של כנות: מצאתי את הסדנה הזו בזמן שיטוטיי בפייסבוק ולא באמת ידעתי למה לצפות. היה לי בראש אימג' של סיור במפעל שמייצר רעפים, וחשבתי שיראו לנו את תהליך ההכנה. ואז הגעתי לסדנה וגיליתי שבעצם מכינים עבורנו את הרעפים, את המבנה שעליו אנחנו אמורים להרכיב אותם – ויאללה לעבודה! לא ממש הייתי מוכנה לזה…
כבר ברגעים הראשונים של הסדנה כתבתי לעצמי כמה כללים שחשבתי שיהיה טוב לזכור לפעם הבאה שאני באה לסדנת בנייה:
כלל 1: לא לבוא עם עקבים.
כלל 2: לא לבוא עם חצאית מיני.
אחרי שעברתי את השלב של השוק והתחלתי להתרכז בלהנות מהאתגר, הצלחנו אני והשותפה ההונג-קונגית שלי, לבנות גג רעפי-קאוורה קטן.
החלק הראשון היה די קל: מניחים את הרעפים לפי הסדר ומבריגים אותם למסגרת. כבר חשבנו שקלטנו את הקטע ואז הגיע הטוויסט – היינו צריכות להתאים את הגודל של הרעף למקום שנשאר על המסגרת. לשם כך היינו צריכות להשתמש בשיטת חיתוך מיוחדת שאחד מחברי הקואופרטיב לימד אותנו. אחרי שכל הרעפים היו במקום הנחנו חומר שנקרא tsuchi (מילולית זה אומר אדמה או חמר, אבל בעיקרון זו יכולה להיות גם תערובת עם כימיקלים) כדי שידביק את הרעפים הנותרים. אם זה לא מספיק מסובך, בכל השלבים של התהליך גם היינו צריכות לוודא שהרעפים בקו ישר.
ועבודה קשה אכן משתלמת – כשסיימנו את הגג הוא נראה ממש טוב (לדעתי 😉).
אז אחרי שסיימנו את הבנייה ואחרי שקיבלתי מחמאה על זה שאני טובה עם המקדחה (“you are good at screwing” 😲), קיבלנו כמה מתנות חמודות מחברי הקואופרטיב החמודים! הם הביאו לנו מגנט של אוני-קאוורה, מגבונים עם עטיפה של שחקן קבוקי, ונפנף בצורת אוני-קאוורה. הם גם הציעו לנו דף הסבר עם השמות של הרעפים השונים.
חברות לרעפי קאוורה
שאלתי את אחד מבעלי המלאכה שחבר בקואופרטיב למה הם בכלל ארגנו את האירוע הזה, והוא ענה שזה בגלל שהם רצו להעביר את החשיבות התרבותית של רעפי הקווארה לאנשים מכל העולם. הוא דור רביעי לחברת בניית קאוורה שקיימת כבר 130 שנה, וסיפר לי שכך רוב החברות עוברות מאב לבן (מזכיר לכם את מפעל הקטורת של שויידו?). לחלק מהחברות יש יותר מבעלים אחד. סיימנו את השיחה שלנו בזה שהוא ציין שעכשיו לכל החברות יש הרבה עבודה וכולם עסוקים אחרי שסופת הטייפון ג'בי החריבה גגות רעפים רבים בעיר שעדיין צריך לתקן. ג'בי הכתה ביפן בספטמבר 2018 והייתה הסופה החזקה ביותר ב-25 השנה האחרונות. היא השאירה אחריה הרבה מאד הרס באזור קנסאי.
ממש שמחתי שיכלתי להשתתף בסדנה הזאת, שנאמר שהייתה הראשונה ביפן מסוגה. בגלל שלא ראיתי בשום מקום אחר התייחסות לרעפים היפנים, זה היה ברור לי שהנושא צריך התייחסות יותר מקיפה. אז בכל פעם שאתם מסתובבים בקיוטו וביפן באופן כללי – במיוחד במקומות עתיקים – תרימו את הראש! מה שתראו זו מסורת של מעל 1,000 שנה.
ואם אתם מעוניינים בסדנת בניית גג-רעפים יפני בסגנון של מה שאני השתתפתי בו, נסו לבדוק בדף הפייסבוק של Kyoto Kawara Construction Cooperative.
אהבתם את הפוסט? מעולה!
שתפו עם חברים וספרו לי מה אתם חושבים בתגובות (:
5 תגובות
יעל
יולי 20, 2019 at 6:24 pmאולי זה נושא בלתי שגרתי לפוסט, אבל מצוין. אני צברתי במסעי ביפן כמות ענקית של צילומי "אוני" כאלו וגגות יפניים, כי מאוד אהבתי את האסתטיקה שלהם ואת המגוון הרחב של הקישוטים על הגגות, משדים ודרקונים ועד פרחים ופירות. הנוף מהחלון שלך בכלל שבה אותי, הלוואי עליי (כלומר, בתיאוריה מהחלון שלי אמורים לראות באופק שקיעה מדברית, אבל התריסים תקועים מכדי לאפשר לראות יותר מדי ממנה…).
bluevagabond
יולי 20, 2019 at 8:32 pmוואו יעל איזה כיף לשמוע שגם את שמת לב ליופי של הגגות היפנים (:
ובהחלט נוף יפה מרחיב את החדר ואת הנשמה !
ליאן
אוגוסט 10, 2019 at 2:41 pmאני כ"כ מאושרת שגיליתי את הבלוג שלך שחר. את כל מה שהעולם הזה צריך, א.נשים סקרנים, מתבוננים, שמספרים על מה שנחמד פה הלאה ומדביקים אותנו בטוב שלהם.
הסיפור של איך הגעת לטוקיו ומה את עושה שם נמצא בבלוג?
הולכת לחפש..
ליאן
אוגוסט 10, 2019 at 2:42 pmקיוטו, לא טוקיו, סליחה.
bluevagabond
אוגוסט 10, 2019 at 10:33 pmהי ליאן! לא יכולה להגיד לך כמה אני שמחה שמעניין לך בבייבי שלי (:
הסיפור המתומצת נמצא בעמוד about !