אם יצא לכם להיות בסביבות מרץ ביפן בטח הזדמנתם לראות את בובות ההינה (Hina Dolls) המרהיבות – גם אם לא שמתם לב לכך. הבובות האלה הן הקישוטים המסורתיים לפסטיבל ההינה, הנקרא ביפנית הינה-מאצורי (Hina Matsuri). מה שמיוחד בהן כל כך זה שהן לא רק קישוט – כל אחת מהן היא יצירת אומנות מהדרגה הכי גבוהה.
עד השורה הזו יכול להיות שעברה לכם בראש המחשבה: "בחיאת שחר – פוסט על בובות?!" – אז כן, פוסט על בובות. אלו לא בובות למשחק – אלא יצירות אומנות, ואם יש לכם שמץ של עניין באומנות יפנית זה בהחלט משהו שאתם חייבים להכיר לפני הביקור שלכם ביפן.
בפוסט הזה אציג בפניכם את עולם בובות ההינה. נבין מה השימוש בהן, מה האמונה לגביהן ואפילו אקח אתכם לאחד המפעלים שמייצר אותן. אבל ראשית – נתחיל עם קצת רקע.
פסטיבל ההינה – Hina Matsuri
זה בעצם חג שחוגגים כל שנה בתאריך 3 למרץ. בחצר הקיסר של יפן העתיקה נהגו לחגוג כמה חגים עונתיים לפני לוח השנה הסיני בתאריכים שבהם האמינו שיש הכי הרבה מזל. התאריכים של אותם החגים הותאמו ללוח השנה הגרגוריאני שבו משתמשים היום ביפן, והיום החגים נחגגים ב-1 בינואר, 3 במרץ, 5 במאי, 7 ביולי ו-9 בספטמבר. הפסטיבל של ה-3 במרץ נקרא בעבר "פסטיבל האפרסק" (momo no sekku), משום שפעם הוא היה נחגג בעונת פריחת האפרסקים.
אמנם במקור הפסטיבל נחגג על ידי שתיית סאקה וכתיבת שירה, אבל היום הוא נחגג קצת אחרת. היום הוא ידוע כ"חג הבנות" ומוקדש לבנות הצעירות של הבית. אגב – אל דאגה בנים – יש לכם חג ב-5 למאי, כך שאין אפליה 😉.
מבחינת אוכל, נהוג בחג הזה לאכול הישי-מוצ'י – שזו עוגת אורז בעלת שלוש שכבות (אגב, לעוגה המדהימה שהכנתי בהשראת הישי-מוצ'י – כנסו מהר לפוסט הזה!), הינה-אררה – מין נשנושי אורז צבעוניים, ואיצ'יגו-דאיפוקו – תות עטוף במוצ'י עם שעועית מתוקה. מבטיחה לכם שזה הרבה יותר טעים מאיך שזה נשמע.
אבל עם כל הכבוד לאוכל, וחשיבותו הרבה לכותבת הבלוג הזה, הוא לא העניין העיקרי בפסטיבל ההינה, אלא משהו אחר.
בובות הינה – נעים מאד
אמנם פסטיבל ההינה הוא אכן עתיק אבל המסורת של הצגת בובות הינה בזמן הפסטיבל היא מסורת שהחלה רק בתקופת אדו (1603-1868). תחילה הציגו רק שתי בובות, החתן והכלה של המשפחה הקיסרית – אבל למה שהם ישבו שם לבד? במרוצת הזמן הוסיפו להם מלווים במדרגות תחתיהם: תחילה את שלושת נשות החצר, אחר כך את חמשת הנגנים, וכך התווספו להן עוד דמויות וחפצים, והיום תצוגת בובות הינה מלאה כוללת שבע מדרגות עם אנשי חצר שונים וכלים חגיגיים.
עם זאת זה לא כל כך נפוץ לראות שבע מדרגות של בובת הינה; זה גם תופס הרבה מקום וגם מאד יקר. המקום בבית יפני הוא די מצומצם, ומכיוון שאת פסטיבל ההינה חוגגים בבית (שזה מעולה, בהתחשב בוירוס הקורונה) – בדרך כלל יהיו בו רק שתי בובות, החתן והכלה.
בובות הינה היום
מקובל ביפן שעם הולדת בת קונים לה לפחות שתי בובות הינה – את החתן והכלה. שתי הבובות האלו לא זולות והמחירים שלהם נעים בין 100,000 ל- 200,000 יין, כך שיש משפחות שפשוט לא יכולות להרשות את זה לעצמן. לכן זה נפוץ שהבת מקבלת בירושה זוג בובות הינה מקרובת משפחה שכבר הגיעה לבגרות.
אם בכל זאת המשפחה קנתה בובות חדשות – מדובר בהשקעה לטווח ארוך. את הבובות מציגים רק במשך חודש כל שנה (בזמן החג) ובשאר הזמן הן נמצאות באחסון. המטרה היא כמובן לשמור עליהן עד כמה שניתן מפני אבק, לחות ואור השמש, כך שישמרו במצב טוב למשך יותר זמן.
כשהתחלתי להתעניין בבובות הינה, חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לשאול מישהי יפנית לגבי בובות ההינה שלה. יצא ככה שהאישה הראשונה שפגשתי הייתה המנחה שלי באוניברסיטה. היא סיפרה לי שיש לה בובות הינה שסבתא שלה קנתה לה כשהיא נולדה. מייד אחרי שהיא אמרה לי את זה, היא הוסיפה: "את יודעת שיש להן גם נשמה?"
-"יש להן נשמה?"
"כן. הן קיימות הרבה מאד שנים עד שיש להן נשמה. בגלל זה מאד חשוב להתייחס אליהן טוב."
ביפן נהוג להאמין שלבובות ההינה יש נשמה (תקראו לזה רוח, אלוהות, או איך שתרצו- הבנתם את הרעיון), וכמובן שזה אומר שיש להן גם כוחות על-טבעיים. במלים אחרות: כדאי לכם להתייחס אליהן יפה. אם תהיו טובים לבובה היא תפתור את כל הבעיות שלכם. אבל(!) אם תתייחסו אליה רע – למשל – לא תאכסנו אותה בזמן ותתנו לה לשבת בחוץ הרבה אחרי שפסטיבל ההינה נגמר, היא עלולה להתעצבן והתוצאה תהיה נישואים מאוחרים של הילדה. אבוי!
בובת הינה שלא התייחסו אליה טוב…
בובות הינה בשוק טוג'י. אפשר למצוא הרבה מהן בשווקי יד-שניה.
אז איפה הבובות האלו מתחילות את המסע שלהן?
זה הזמן להציג את אחד ממפעלי בובות ההינה הכי מוערכים בקיוטו וביפן בכלל.
בובות ההינה של אנדו
באזור טירת הקיסר של קיוטו יש הרבה בעלי מלאכה שעוסקים במלאכות מסורתיות. הסיבה לכך היא שבעלי מלאכה עבדו בעיקר עבור משפחת הקיסר ומשפחות האצולה. אתם בטח זוכרים שכתבתי לכם בפוסט הזה על אחת החברות שעוסקות במלאכה מסורתית ונמצאות באזור הזה.
כשהמשפחה הקיסרית עברה לטוקיו בסוף המאה ה-19 הרבה בעלי מלאכה עברו יחד איתם לבירה החדשה. ועדיין, האזור הזה של קיוטו המשיך למשוך אליו בעלי מלאכות חדשים שקבעו בו את מיקום המפעל שלהם.
את מפעל בובות ההינה של משפחת אנדו גם תוכלו למצוא באזור הארמון הקיסרי של קיוטו. במשך 110 שנים המשפחה הזו מעבירה מדור לדור את הידע והטכניקה של הכנת בובות ההינה. הבובות של אנדו מאד פופולריות ביפן ובקיוטו בכלל ותוכלו לראות אותן בלא מעט חנויות. אבל לא רק ביפן הבובות של אנדו פופולריות: אנדו הכין בובות גם למלך המנוח של תאילנד, המלך פומיפון, לטומי-לי ג'ונס, למלכה מתילדה מבלגיה ואף לנסיכה שרלוט – הבת של וויליאם וקייט.
מה שמייחד את השיטה של הכנת בובות ההינה ומה שעושה אותן למרהיבות כל כך טמון בהליך ההכנה. החלקים השונים של הבובה מיוצרים במפעלים שונים – שמתמחים אך ורק בחלק זה. הראש, השיער, הידיים, ואף המניפות והחרבות – כולם מיוצרים על ידי בתי מלאכה שונים שמתמחים אך ורק במלאכה הזו. אין פלא שהבובות האלו כל כך מושלמות עד לפרט הקטן ביותר. בבית המלאכה של אנדו מרכיבים את הבובה ומכינים את הבגדים שלה – שזו גם מלאכה שאין להקל בה ראש. הבגדים של הבובה עשויים מבדים שבהם משתמשים להכין אובי (החגורה של הקימונו), וכמובן שכמו בתקופת היאן – גם הבובה של הכלה לובשת קימונו של 12 שכבות. האיכות של כל החומרים והחלקים מבטיחים את אמידות הבובה לאורך שנים ארוכות.
אז כמה זמן לוקח להכין בובה כזו? אחרי שכל החלקים בבית המלאכה של אנדו (לא מחשיבה את הזמן שלוקח להכין כל חלק במקומות אחרים) ייקח בין שלושה לארבעה ימים להכין את הבובה, כשעל כל בובה עובדים בין ארבעה לחמישה אנשי צוות.
אם אין לכם תכניות לבקר בית יפני בזמן שאתם ביפן, תוכלו לראות את בובות ההינה בלובי של מלונות גדולים, מרכזי קניות וחלונות ראווה של חנויות. מאחר שהבובות מאד יקרות, בעסקים קטנים יציגו משהו שמייצג את הבובות – כמו ציור על בד, בובות משחק או אפילו גלויה.
אז כשאתם באים לבקר ביפן באזור מרץ...
מציעה לכם בחום להרים את העיניים ולתור אחר הבובות המדהימות האלה! מסביבות אמצע פברואר כבר אפשר לראות אותן בכל מיני מקומות כך ששווה תמיד להסתכל סביב. אתם גם יכולים לבקר בבית המלאכה של אנדו ואולי לזכות בהצצה להליך ההכנה. זו אומנות יפנית ייחודית שממש שווה לשים אליה לב.
אהבתם את הפוסט? מעולה!
שתפו אותו עם חברים וכתבו לי מה חשבתם בתגובות (:
4 תגובות
תמרית
פברואר 29, 2020 at 1:58 pmפוסט מרתק ונהניתי מאוד גם מהכתיבה הקולחת והבהירה. מהצילומים היפים. בתור אחת שבעצמה כותבת בלוג ונחשפת להמון בלוגים קבלי זאת כמחמאה גדולה😉😍
היתי בקיוטו פעמיים האחרונה שבהן בתחילת מאי שנה שעברה. חבל שלא הכרתי את המסורת הזאת😥כל הזמן לומדים משהו חדש על יפן, ושוב ושוב אני מתפעלת מהרצינות והשאיפה לשלמות שבה הם ניגשים לכל נושא
bluevagabond
פברואר 29, 2020 at 2:27 pmאיזה כיף לקרוא כזו הודעה – תודה רבה 😍
זה מדהים שפשוט אין סוף לדברים שאפשר ללמוד על יפן.
גם אחרי 4 שנים שאני גרה פה היא מצליחה להפתיע!
שמעון
מרץ 28, 2020 at 9:49 pmוואו.. איזה פוסט מושקע !
כשהייתי בקיוטו לפני שנה ומשהו נתקלתי בחנות של בובות הינה מסורתיות .. עם כל הפרטים הכי קטנים.
כשראיתי את המחירים חשבתי שאני רואה לא טוב או שהמחיר נקוב ב-וון קוריאני 😀
אז הבנתי שזה אמנם בובה .. אבל ממש לא קוקשי או דארומה.
bluevagabond
מרץ 28, 2020 at 11:49 pmתודה רבה!
אמנם קוראים להן "בובות" אבל זו יצירת אומנות לכל דבר.
גם המחיר (המאד גבוה!) שלהן הוא בהתאם לכך שהן יצירות אומנות.