בדרך למעלה עברנו אינספור מקדשונים, סלעים מכוסים בטחב, פנסים יפנים, וצמחייה עשירה וירוקה. אמנם זה נשמע כאילו זה היה מסע ארוך, אבל בתאכלס אפשר לעלות את כל המדרגות בחצי שעה. לנו לקח שעה – כי עצרנו להתפעל, לצלם, וסתם לעשות מנוחה בטבע עם זמזום החרקים. כל כמה זמן ראינו שלט קטן שהזכיר לנו כמה מדרגות נשארו לנו – וזה עבר יותר מהר ממה שחשבנו.
כשהגענו למבנה הראשי של המקדש הנוף היה עוצר נשימה – כל העמק למטה נפרש לפנינו. באמת – לקח לנו כמה רגעים להרים את הלסת מהרצפה. אחד המבנים של המקדש ממש נראה כאילו הוא צומח מתוך הסלע!
יש על ראש ההר כמה נקודות תצפית טובות, אבל הטובה מכולן הייתה ב- Godaigo Hall. ראיתי שהרבה חברות ועסקים פרטיים משאירים שם כרטיסי ביקור… וכמובן לא התאפקתי. חשבתם אחרת? 😃
ההמלצה שלי היא לחקור את כל ראש ההר – נסו שבילים מעניינים, נקודות תצפית שונות, או סתם תתענגו על נשימת האויר הצלול. זה פשוט מקום מקסים.
2 תגובות
תמרית
אוגוסט 3, 2020 at 1:00 amאוי הקנאה …פוסט מקסים עם צילומים מרהיבים. איזה כיף לך שאת גרה ביפן.
bluevagabond
אוגוסט 3, 2020 at 2:17 pmתודה רבה תמרית (: