ארכיטקטורה מדהימה, יצירות אומנות, טבע וקרמיקה מסורתית – אם אתם בעניין של אחד או יותר מהדברים האלה תמשיכו לקרוא.
הקסם של מוזאון מיהו ושל העיירה שיגרקי נמצא רק שעה וחצי מקיוטו – מה שהופך את האזור לטיול-יום מושלם. אמנם יש לא מעט טיולי-יום מקיוטו, כמו הטיול הזה, העיר הזאת וגם האיזור הזה, אבל אין ספק שמוזאון מיהו הוא אחד המקומות הכי מיוחדים שתגיעו אליו.
אז למה זה בכלל שווה לבקר שם כשיש כל כך הרבה פינות מדהימות בקיוטו עצמה?
ומה הופך את הארכיטקטורה והקרמיקה באזור הזה לכל כך מיוחדות?
מיד תדעו.
מוזאון מיהו – מה הסיפור?
לפני שנדבר על מה יש בתכלס במוזאון ולמה שווה להגיע עד אליו בראש הר במחוז שיגה, בואו ניקח צעד אחורה.
נתחיל בשם של המוזאון: מיהו.
אם שאלתם את עצמכם מה זה בעצם מיהו – אז זה שם. שם של מישהי. ולא סתם מישהי, אלא מישהי שהייתה אחת הנשים העשירות ביפן. השם מיהו זה בעצם קיצור ושמה המלא הוא מיהוקו קויאמה (Mihoko Koyama).
קויאמה (שנפטרה בשנת 2003) עמדה בראש הקבוצה הדתית שומיי (Shinji Shumeikai) שייסדה בשנת 1970. האמונה של שומיי, בתמצות, היא בעצם פילוסופיית חיים שמבוססת על שלושה עמודי תווך:
– טיהור רוחני דרך העברת אור אלוהי אל המטופל (תרגול שנקרא Jōrei),
– טיהור גופני על ידי חקלאות טבעית וצריכת מזון אורגני,
– וטיהור מנטלי על ידי הערכה ומתן חסות לאומנות.
כדי לבנות מוזאון לאוסף כלי התה שלה, שכלל פריטים נדירים, עתיקים ויקרים, מיהוקו קויאמה פנתה למי שהאמינה שהוא הארכיטקט הטוב ביותר דאז: איי אם פיי. מכירים את הפירמידה של הלובר בפריז? אז הוא בנה אותה, בין עוד שלל יצירות מרהיבות.
יחד, קויאמה ופיי החליטו שאוסף כלי תה זה לא מספיק כדי למשוך מבקרים עד לשיגה, ולבסוף הוחלט שהמוזאון יציג יצירות נוספות. יצירות שהגיעו מכל מיני מקומות בעולם – עד יפן. וכך הוחלט להתחיל לרכוש יצירות מדרך המשי. הרעיון הוא חיבור בין מזרח למערב. לכן במוזאון תוכלו לראות יצירות מיפן, סין, הודו, איראן ועד מצריים.
את ההשראה לגגות של המוזאון פיי קיבל מגגות הקיאבוקי (kayabuki) של יפן.
הגגות האלה מאפיינים מקומות כפריים, ואפשר למצוא כאלה בבתים באזור מיאמה שבקיוטו.
כל המוזאון כולו עומד על ראש הר המשקיף לעמק שמסביב. תוסיפו לכך את הקירות השקופים והגג בו האור חודר למחצה ותקבלו ארכיטקטורה גאונית במלוא הדרה.
מתי, איפה ואיך מגיעים לשם?
פרט חשוב שחייבים לקחת בחשבון הוא שמוזאון מיהו סגור בחורף.
בגלל שהוא על ראש הר וצריך לעבור דרך גשר מיתרים כדי להגיע אליו, המוזאון סגור למבקרים מסביבות אמצע דצמבר ועד בערך אמצע מרץ.
חוץ מהתאריכים האלה מוזאון מיהו, כמו רוב המוזאונים ביפן, סגור בימי שני ובתאריכים מסוימים. אני ממליצה לכם לתכנן את ההגעה למוזאון בהתאם לימים בו הוא פתוח ולרכוש כרטיסים מראש באתר המוזאון.
הדרך הכי נוחה להגיע אל מוזאון מיהו היא מקיוטו. אני לא אכתוב פה את כל המסלול, כי הדרך משתנה בהתאם לנקודת היציאה שלכם מהעיר קיוטו. בגדול אתם צריכים להגיע לתחנת Ishiyama ולצאת ביציאה הדרומית מהתחנה אל רחבת האוטובוסים. ליד רציף 3 יש מכונת כרטיסים בה קונים את הכרטיס לאוטובוס שמגיע עד למוזאון, הכרטיס עולה 840 יין לאדם והנסיעה אורכת כ-50 דקות. אין רכבת למוזאון, כשתיסעו באוטובוס אליו תבינו למה 😉.
טיפ ממני: האוטובוס למוזאון יוצא כל שעה מ-9:00 בבוקר ועד 13:00, אז תכננו את הנסיעה שלכם בהתאם לאוטובוסים.
אפשר להגיע למוזאון גם ברכב שכור, רק קחו בחשבון שהדרך אל מעלה ההר צרה, ולפעמים יש רכבים שמגיעים ממול וצריך לנסוע אחורה כדי לפנות להם את הדרך.
החוויה שלנו: נסענו באוטובוס כשפתאום הגיעה מולו משאית. בגלל שהדרך בקטע הזה הייתה צרה ושני כלי הרכב לא יכלו לעבור בה בו-זמנית, האוטובוס ניסה לנסוע אחורה בזוית לא נכונה ו-בום! האוטובוס והמשאית התנשקו (בקטע לא טוב). אז אחרי שהנהגים החליפו פרטים, קראו למשטרה ולקחו את הפרטים שלנו כעדים, הזמינו לנו ולכל שאר הנוסעים אוטובוס אחר שהמשיך להסיע אותנו במעלה ההר. סך הכל חוויה.
אני לא רוצה להפחיד אתכם, רק להזהיר אתכם לפני שאתם מתפתים להשכיר לשם רכב, כדי שלא תתחרטו.
ואם נשאר לכם זמן אחרי שהתרשמתם מהמוזאון, מהיצירות בו ומהטבע סביבו, אתם יכולים להמשיך את יום הטיול אל העיירה שיגרקי שנמצאת לא רחוק.
שיגרקי – עיירת הקרמיקה
עוד מימי הביניים שיגרקי הייתה עיירה חשובה בתחום הקרמיקה ביפן. יש לכלי הקרמיקה שמאפיינים את המקום מראה קצת מחוספס שהפך לאהוב ביותר על היפנים.
הרבה מכלי הקרמיקה שתראו בטיול שלכם בקיוטו, ובעצם בכל יפן – מקורם בשיגרקי.
רק שבשיגרקי הם הרבה הרבה יותר זולים.
עוד משהו שלא תוכלו לפספס בשיגרקי הוא הכמות המטורפת של פסלי טנוקי שנמצאים בכל מקום בעיירה.
טנוקי זו בעצם חיה שמקורה ביפן, סוג של כלב-בר. הפסל של טנוקי מתאר את אל השינטו טנוקי שלעתים מחליף צורה ומופיע בדמות החיה טנוקי, ולפעמים בצורות אחרות. טנוקי מצטייר כדמות חביבה ושובבה, והוא תמיד נושא איתו כד סאקה ושטר חוב. אה – ויש לו גם שק אשכים ענק. זה חלק מהקטע שלו אז תזרמו.
אם ראיתם את הסרט Pom Poko – אז אלו טנוקים.
הפולקלור המקומי מתייחס לטנוקי כאל קמע להצלחה, שגשוג ושפע. אז אם אתם כמהים להצלחה ושגשוג, בבית או בעסק, תמיד טוב שיהיה טנוקי קטן בכניסה.
מתי, איפה ואיך מגיעים לשם?
ממוזאון מיהו תוכלו לקחת אוטובוס ישיר וקצר לשיגרקי. אני שוב ממליצה לבדוק טוב מתי יוצאים האוטובוסים. בתקופת הקורונה הם יצאו פעמיים ביום, אז כדאי לתזמן בהתאם.
בשיגרקי אתם יכולים לאכול ארוחת צהריים, לשבת לשתות קפה, להסתובב בין חנויות קרמיקה, להתרשם מהטנוקים, ובסוף היום לקחת רכבת חזרה לקיוטו. אין רכבת ישירה אבל תוכלו לחזור מתחנת שיגרקי אל האזור.
משעה 17:00 בערך רוב החנויות והמקומות בשיגרקי נסגרים אז אין מה לעשות שם יותר מידי בערב. אני ממליצה להתחיל לחזור לקיוטו באזור שעה 18:00.
אז אם אתם רוצים לקחת קצת אויר מקיוטו ולטבול באזור הכפרי של יפן לטיול יום – אני מאד ממליצה על יום הטיול הזה.
אז מה חשבתם על הטנוקים?
ועל הארכיטקטורה המטורפת של המוזאון?
ספרו לי בתגובות!
6 תגובות
תמרית
דצמבר 5, 2020 at 3:54 pmנהניתי לקרוא את הפוסט. תמיד הפוסטים שלך מעניינים וכתובים נהדר. היתי פעמיים ביפן ומקווה שאצליח להגיע לשם עוד פעמים רבות. כתיירים שבאים לתקופה מוגבלת קשה להספיק טיולים כאלה וזה חבל. החלום שלי לטייל רק במקומות כאלה ולהגיע לבעלי מקצוע ייחודיים מתחומי האמנות השונים ( נייר, קרמיקה, שיבורי , קליגרפיה ועוד…הנה נושא לפוסט חדש😉).
נזכרתי בארוע דומה שקרה לנו בירידה מפארק הקופים. היינו עם רכב גדול יחסית בשביל צר שבצרים וכאשר הגיעה מכונית ממול לקח לנו יותר מרבע שעה להיחלץ ולהמשיך הלאה…במקרה שלנו ללא תאונה
bluevagabond
דצמבר 5, 2020 at 4:36 pmתודה רבה תמרית!
אני ממש מקווה שתוכלי בקרוב לבוא שוב – יש פה אינסוף דברים לראות.
האמת היא שחלק מהרעיונות שכתבת כבר נמצאים ברשימה שלי – אני מחכה רק להזדמנות לכתוב עליהם (:
ו… שמחה שלא הייתה לכם תאונה (למרות ששלנו לא הייתה כזאת נוראה 😉)
ורדה שרון קרמר
דצמבר 5, 2020 at 9:05 pmתודה על הפוסט! הארכיטקטורה אכן מדהימה, ורק בשבילה כדאי לבקר במוזיאון… ושאלה, לא ציינת איזה אוצרות אמנות נוספים ישנם במוזיאון? האם מדובר רק על קרמיקה וכלי הגשה לטקסי תה, או האם יש גם אמנות ויזואלית?
bluevagabond
דצמבר 19, 2020 at 8:29 pmהי ורדה,
אכן שווה אפילו רק בשביל הארכיטקטורה לבקר שם 🙂
לגבי חפצי האומנות הנוספים (שלצערי לא יכלתי לצלם עבורכם כי אסור):
יש שם פסלים, כלים ויצירות מיפן ועד מצרים – עתיקות מכל דרך המשי.
בנוסף, יש גם תערוכת כלי תה, שהם ממש לא ההיילייט של המוזאון (;
Shimon
דצמבר 6, 2020 at 12:38 amאיזה פוסט מקסים
תודה על הטיפים אני מקווה שהשמים יפתחו בקרוב כדי שנוכל סופסוף לבקר שוב ביפן
bluevagabond
דצמבר 19, 2020 at 8:30 pmאמן ואמן!
ותודה רבה (: