יאיוי קוסמה – על מה בעצם כל הבאז?

קוסמה אמנם גרה במוסד אבל הסטודיו שלה ממש בהמשך הרחוב והיא הולכת אליו כל יום. היא עובדת מהשעה 9:00 ועד 18:00, ולפעמים, כך התוודתה, היא עובדת גם בלילה. המסגרת הזו נותנת לה את הביטחון להמשיך וליצור באובססיביות את היצירות שלה שבעצמן מתארות אובססיביות, חזרתיות, והצטברות של פרטים.

מלבד הנקודות שכל-כך מזוהות איתה והמוטיבים הפאלים שאפיינו את העבודות שלה יש לקוסמה עוד אובייקט שמאד מאפיין אותה.

האהבה שלה לדלעות החלה עוד מילדות. הצורה המיוחדת שלהן, שהזכירה לקוסמה צורה של אדם, יחד עם תחושת החמימות כשאוחזים בדלעת – זה מה שדחף אותה לצייר עוד ועוד מהן כדי לבטא את ההתרשמות שלה מהדלעות. היא בעצמה מעידה שהלהיטות שלה לצייר דלעות זהה לזו שהייתה לה בילדות.

מעבר לעבודות הפיסול, ציור, יצירת סרטים, עיצוב אופנה, שירה וספרות, קוסמה יוצרת היום גם חללים בהם המבקר הופך לחלק מהחוויה. אחד המהלכים המעניינים שעשתה הוא לאפשר למבקרים בתערוכות שלה לצלם ובכך לעודד אותם לשתף את התמונות ברשתות החברתיות. בעצם זו רק עוד דרך להרחיב את העולם שלה אל האינסוף ולקחת לשם את כולם יחד איתה. חדרי האינסוף שהיא יוצרת מאז שנת 1965 מזמינים את המבקרים להיכנס אל תוך העולם של קוסמה ולהבין באופן הכי אינטימי את התנאים בהם היא יוצרת וחיה יום יום.

מהכיוון ההפוך, חדרי האינסוף גם מדמים תחושה של יקום שלם, בו קיימים כוכבים וגלקסיות נוספות מעבר לעולם בו אנו חיים, שהם ההתרחבות של התודעה הקולקטיבית שלנו, ומובילים אותנו, שוב, אל האינסוף. כך החדרים מייצגים יחד את האוניברסליות ובאותה נשימה את האינדיווידואליות של קוסמה, של המבקרים בתערוכה, ובעצם של כל פרט ביקום.