באחד הימים הלכתי ברחובות קיוטו כשלפתע ראיתי ילד קטן, לפני גיל בית-ספר, מסתובב לו לבדו.
ניסיתי לשאול אותו איפה ההורים שלו אבל הוא לא ענה, אלא רק חייך אלי ושתק. הוא היה כזה מתוק וחסר אונים ומאד רציתי לעזור לו. הוא הוביל אותי אל גן שעשועים במרחק חמישים מטרים מהמקום בו ראיתי אותו. לפתע הוא רץ לגן, הסתובב אלי ועשה משהו מאד לא צפוי: שלף מהכיס אקדח!
טוב, זה לא באמת קרה…
אבל התחושה הזו של משהו חמוד שמתגלה כמרושע, תמים וקוץ בו, תחושה שאי אפשר לתת לה שם מדויק – זו בדיוק התחושה שעולה בי כשאני רואה יצירה של יושיטומו נארה.
View this post on Instagram
View this post on Instagram
אמנם היצירות של נארה עלולות להיראות כמו אומנות שלקוחה מעולם המנגה, כמו זו שמאפיינת את בן-דורו, טקשי מורקמי (שכתבתי עליו בפוסט הזה), נארה טוען שההשראה שלו היא אחרת לגמרי. "האמת היא שלא הושפעתי ממנגה אף לא פעם אחת. במשך זמן ארוך יצרתי את האומנות שלי מנקודת מבט רוחנית. היא מלאה בשיקולים דתיים ופילוסופים", טען בעבר בראיון.
נארה ידוע בעיקר בציורים שלו של ילדים וחיות, אבל חוץ מציורים הוא גם עוסק בפיסול, קרמיקה, הדפסים ומיצגים.
הוא נולד בשנת 1959 במחוז אאומורי הקר והצפוני של יפן, רק 7 שנים אחרי סיום הכיבוש האמריקאי והעיד שהושפע מאד מהתרבות שמעבר לים. בתור ילד-מפתח, היה לו זמן רב לבדו בבית והוא האזין לתחנות רדיו זרות, נחשף למוסיקת רוק מערבית והושפע מהסרטים של וורנר ברוס, וולט דיסני ומקומיקס אמריקאי. אחרי שרכש השכלה אומנותית ביפן ובגרמניה החל את דרכו בעולם האומנות העכשווית ופרץ אל התודעה בתנועת הפופ היפנית בשנות ה-90.
View this post on Instagram
View this post on Instagram
נארה טוען שאחת ההשפעות העיקריות שלו הגיעה מאלבומי מוסיקה אותם הוא אוסף (יש לו מעל 350 תקליטים). הוא הסביר שבגלל שלא היו מוזאונים במקום בו גדל, החשיפה שלו לאומנות הגיעה רק מעטיפות האלבומים. למרות שהיצירות שלו מושפעות רבות ממוסיקה, נארה אמר שהן אף פעם לא מתייחסות לשיר, סרט, או ספר מסוים, אבל יכולות להיות מושפעות מכאלה ואז מקבלות אופי וחיים משל עצמן.
המוסיקה נותנת לו השראה בכך שהיא מעלה תמונה בעיני רוחו ואז הוא ניגש ליצור אותה. אולי זה מסביר למה נארה, שלא כמו אומנים רבים מן השורה הראשונה, לא מעסיק אסיסטנט ויוצר את כל האומנות שלו אך ורק תחת ידיו מאז 1984. חלק מהיצירות האלה כוללות גם שיתופי פעולה כמו עיצוב עטיפות אלבומים וסינגלים של להקות מפורסמות, ביניהן REM (בסינגל I'll Take The Rain – שנארה גם אמון על הקליפ שלו), ולאחרונה גם חבר לסטלה מקרתני עבור קולקציית קפסולה חדשה שלה.
View this post on Instagram
View this post on Instagram
למרות הנראות החמודה של היצירות שלו ממבט ראשון, הרבה פעמים יש משהו ערמומי בהן. ילדה עם ניב מחודד ומבט מרושע, ילד עם סכין – אבל נארה מסרב לראות אותם כרעים. הוא טוען שהילד עם הסכין הוא בסך הכל ילד קטן עם סכין קטנה שמסתובב בעולם המבוגרים שלהם כלי נשק הרבה יותר אימתניים.
אחד המאורעות שהשפיעו הכי הרבה על הסגנון של נארה היה רעידת האדמה הגדולה בטוהוקו בשנת 2011. "כשהצונאמי הכה התמלאתי בעצב. כהרגשתי שאומנות לא יכולה להיות מועילה במצב כזה, מה שהחזיר אותי ליצור מחדש היה השימוש בידיים, ולא בכלים שבהם אני בדרך כלל מצייר. אז התחלתי לפסל באדמה. אחר כך הפסלים הפכו לפסלי ברונזה." אחד הפסלים המוכרים של נארה שנוצרו בעקבות הצומאמי הוא מִיס טׇנֶנְבָּאוּם, שההמשך שלה היא היצירה בת 8 המטרים מוֹרִי נוֹ קוֹדוֹמוֹ (ילדת היער) – נערה הצומחת מתוך האדמה והופכת לאנטנה המחברת בין האדמה לשמיים.
View this post on Instagram
View this post on Instagram
בסופו של יום, מה שנארה מנסה להעביר ביצירות שלו זו דרך חדשה לראות את העולם, והוא טוען שבכל יצירה יש הרבה רמזים שהוא מקווה שישימו לב אליהם. התקווה הכי גדולה שלו היא שהמתבוננים ביצירות יראו את הדרך והתהליך שהוא, יושיטומו נארה, עובר בתור אדם.
View this post on Instagram
אין תגובות