אומרים שכשתינוקות נולדים הם מגיבים הכי הרבה לריחות של אוכל מתוק ושומני. מהבחינה הזאת אני עדיין תינוקת ואני מכירה לא מעט אנשים שחולקים איתי את התואר 😉
אבל יותר משומני, אני אוהבת מתוק. מה זה אוהבת? חולה על מתוק! לא יכולה בלי משהו מתוק לאכול, ותמיד אוהבת לטעום מתוקים חדשים.
ברוב הארצות שהייתי בהן, במזרח או במערב, לא מצאתי מתוקים מיוחדים שלא נתקלתי בהם בישראל. היו כמה שילובים מעניינים, אבל פה זה בערך נגמר.
כל זה השתנה ברגע שנחתי ביפן.
עולם המתוקים היפני מפתיע מכל הבחינות: טעמים, מרקמים, מרכיבים, שילובים ומראה. כשאני מדברת על מתוקים יפנים, אני מתייחסת למתוקים המסורתיים הנקראים וואגשי (wagashi). אמנם יש ביפן קינוחים מרשימים ביותר הלקוחים מהעולם המערבי (וכמו כל דבר שיפנים עושים – הם מגיעים איתם לרמה הגבוהה ביותר), אבל בפוסט הזה אתייחס רק לוואגשי, הקינוחים היפנים המסורתיים.
אז ממה הם עשויים? איזה סוגים יש? ואיפה הכי מומלץ לאכול אותם – בפוסט הבא:
מה זה בעצם וואגשי?
וָואגׇשִׁי זה שם כולל שמתייחס למתוקים היפנים העשויים לרוב מקמח אורז, אַנְקוֹ (שעועית אָזוּקִי מתוקה) ופירות. מהמאה ה-15-16 בערך, סוכר הפך לנפוץ יותר ויותר ביפן והיה למצרך שקיים בכל בית. במרוצת הזמן אכילת וואגשי הפכה למקושרת עם שתיית התה הירוק היפני, המאצ'ה, שכתבתי לכם עליו בהרחבה בפוסט הזה.
ולמה קוראים למתוקים האלה וואגשי? ווא (wa) מציין את כל מה שיפני. לדוגמא, וואשי זה 'נייר יפני', שאולי מוכר לכם מהסלוטייפים הצבעוניים שנושאים את השם.
קָשִׁי, או בהגייה אחרת, גׇשִׁי, זהו שם כולל למתוקים וחטיפים, להם קוראים ביפנית בדיבור יומיומי אוֹקׇשִׁי.
ווא+גשי בעצם אומר בפשטות "מתוקים יפנים". מכיוון שביפן באופן מסורתי לא צרכו חלב, כמעט ואין במתוקים היפנים מוצרי חלב (אמנם לא תמיד), וברובם גם אין ביצים כך שהם מתאימים גם לטבעונים או למי שמעדיף להימנע ממוצרים כאלו או אחרים מן החי. גם במתוקים שנראה שיש בהם ג'לטין, לרוב המקור למרקם הג'לטיני הוא באגר-אגר.
יש לא מעט סוגים, אז אציג לכם את העיקריים ומה אני חושבת עליהם.
סוגי וואגשי
הנה כמה מסוגי הוואגשי שתוכלו למצוא ברחבי יפן. לחלקם יש כמה טעמים, צורות וסוגים:
מוֹצִ'י
זו בעצם עוגייה מתקתקה מבצק אורז. לפעמים היא יותר מתוקה ולפעמים כמעט ולא מתוקה בכלל. יש סוגים שונים של מוצ'י – יותר קשים וצמיגיים ויותר רכים ומתוקים.
אני ממליצה לכם לנסות סאקורה-מוצ'י שנפוץ ביפן סביב עונת פריחת הדובדבן. הסאקורה-מוצ'י עטוף בעלה סקורה עם טעם מריר עדין שבו המוצ'י הרך והמתוק בטעם דובדבן. אולי זה נשמע מוזר אבל זה ממש טעים! גם הממתק ווארבי-מוצ'י, קוביות שקופות המצופות באבקה מתוקה שלא תאמינו ממה היא עשויה (ספויילר: פולי סויה) מומלץ בחום למי שטעם מתוק חביב עליו.
סקורה-מוצ'י. אחד הוואגשי הטעימים באחריות.
דָנְגוֹ
גם הוא עשוי מבצק אורז אבל בדרך קצת שונה. הדנגו מגיע בצורת כדורים קטנים על מקל ולרוב מצופה ברוטב סמיך ומתוק, אולם לא תמיד. בעונות שונות של השנה נהוג להגיש דנגו שונים, כמו הדנגו בצבעים ירוק-לבן-ורוד שמוגש בחודש מרץ סביב פסטיבל ההינה שכתבתי לכם עליו בפוסט הזה.
נָמַגַשִׁי
אולי הוואגשי האהוב עלי! מדובר גם בממתק העשוי (בטח ניחשתם) בצק אורז ממולא בשעועית אָזוּקִי, וזהו סוג המתוקים שמוגשים בטקס התה היפני. אני אוהבת נמגשי במיוחד כי הוא רך מאד ובדרך כלל מתוק במידה הנכונה (עבור חובבת שוקולד מריר שכמוני).
מה שעוד מיוחד בנמגשי זה הצורות המעוצבות שהוא מגיע בהן. הצורות האלו הן עבודת יד, מה שגורם לי להעריך נמגשי אפילו יותר.
אַנְמִיצוּ
אחד הקינוחים היפנים האהובים עלי בקיץ. מדובר בשילוב של כמה רכיבים: הבסיס הוא קוביות ג'לי מתוק העשויות מאגר-אגר, והוא מוגש יחד עם אַנְקוֹ, שעועית מתוקה, גיוּהִי (סוג של מוצ'י), ולפעמים גם פירות. הקינוח מוגש עם סירופ מתוק שתוכלו למזוג על כל הטוב הזה.
יוֹקָאן
ג'לי מתוק שמגיע בטעמים אזוקי/מאצ'ה או פשוט סוכר. זה נחמד, לא יותר מזה. אם כבר מנסים וואגשי, לא הייתי ממליצה שזה יהיה הראשון כי הוא פשוט הכי פחות מיוחד (בעיני).
דוֹרָאיָאקִי
אוקיי, פה מגיעה היצירתיות היפנית לכלל ביטוי. מדובר בסנדוויץ' פנקייק שבו שעועית אזוקי מתוקה. נשמע מוזר? נסו ותאמינו לי שתשאלו את עצמכם איך לא חשבו על זה קודם. זה מהשילובים של מתוקים מערביים ומתוקים אסייתיים שפשוט עובדים טוב ביחד! קצת כמו אומורייס 😉
ועכשיו אחרי שאנחנו מכירים את המתוקים היפנים קצת יותר – הגיע הזמן שנכיר איפה כדאי לאכול אותם.
מקומות מומלצים לוואגשי
Tokyo
Higashiya Ginza
באור מעומעם ועיצוב מטריף, היגאשיה זה אחד המקומות הכי מעניינים לשבת בהם לחוויית וואגשי אותנטית. אל תצפו לראות שם יותר מידי תיירים – המקום מוערך על ידי מקומיים שפוקדים אותו כל יום. מה שאני אוהבת בו זה בעיקר האופציה להזמין סט ווגשי ובכך להתנסות בסוגים שונים מבלי להזמין כמה מנות.
אזהרה: המקום לא זול.
Usagi-ya Café
מקום יותר קטן בשכונת אוּאֵנוֹ שבטוקיו. תוכלו למצוא בו כל מיני מתוקים. הדוֹרָאיָאקִי זו מנת הדגל של המקום, אך למען הגילוי הנאות: אני מעולם לא טעמתי משום שהוא לא טבעוני. כמובן, יש שם עוד מתוקים רבים בתפריט.
Tokyo/Kyoto
Toraya
מתוקים יפנים, ספל מאצ'ה וארכיטקטורה מדהימה – מה עוד אדם יכול לבקש? רשת טוריה משלבת את כל אלה יחד עם אוירה מיוחדת המשלבת את המתוקים היפנים המסורתיים עם ארכיטקטורה יפנית מודרנית. לרשת יש כמה סניפים של חנויות ברחבי יפן, כמה בתי-תה (כמו אלו בטוקיו ובקיוטו), ואף חנות דגל בפריז. לא מקום רע בכלל לנסות בו וואגשי.
Kyoto
Demachi Futaba
מדובר בחנות וואגשי מהמפורסמות בקיוטו. תוכלו לזהות את החנות בקלות כי תמיד יש שם תור של מקומיים (לא להיבהל- הוא רץ די מהר). אמנם אין שם איפה לשבת ולאכול, אבל במרחק 5 דקות הליכה תוכלו להגיע לנהר הקאמו, לשבת ולאכול על גדותיו.
Kamakura
Okashi Tsukasa Komaki (御菓子司こまき)
בית תה חמוד בקמקורה ליד טוקיו. אם אתם כבר הולכים לראות את הבודהה הגדול, למה שלא תשבו לאיזה וואגשי ותה על הדרך? מקום מקסים.
מאחלת לכולכם מסע קולינרי נעים וטעים!
אהבתם את הפוסט?
רוצים לדעת עוד על מסורות יפניות?
כתבו לי בתגובות!
אין תגובות