חשבתי הרבה על הפוסט הזה, אם רלוונטי לכתוב אותו בכלל. הרי וירוס הקורונה ממש לא ייחודי ליפן ואולי אני לא מחדשת בכלום. אבל הקונטרסט הגדול שבין קיוטו שלפני הוירוס לקיוטו של עכשיו פשוט גדול מידי – איך אפשר להתעלם מהשוני המטורף הזה?
בכל מקרה אני בטוחה שאני לא אחדש לכם אם אדבר על התיסכולים שלי והמחשבות הפילוסופיות העמוקות (והרדודות) שהמשבר הזה הביא איתו. לכן רק אשתף אתכם בתמונות מהעיר – הן כשלעצמן אומרות הרבה.
אז כך נראית קיוטו בימים אלו:
זה השלט שתלוי בכניסה לקוסטקו (רשת חנויות סיטואנאות).
כמובן שגם הניחו ספריי אלכוהול בכניסה לשימוש הלקוחות.
בתור לקופה יש סימונים על הרצפה – איפה הממתינים צריכים לעמוד.
למרות שאינם מחוייבים על פי החוק, הסניפים של סטארבקס סגורים בכל העיר.
וגם הרבה מקדשים סגורים, כמו המקדש הזה – Kenninji שברובע בגיון.
רובע גיון מעולם לא נראה ריק כל כך בשיא פריחת הדובדבן.
פושימי אינארי מעולם לא היה כל כך ריק.
בתי מלון רבים סגורים לגמרי בפעם הראשונה, כיוון שאין תיירות חוץ או פנים.
רחוב Yasaka האייקוני נראה ריק לחלוטין באמצע היום. בימים כתיקונם הייתי צריכה להגיע לשם בשעה 5 בבוקר כדי לראות אותו כל כך ריק.
וכך גם כל הרחובות היפהפיים שמובילים אל מקדש Kiyomizudera.
נהג הריקשה הזה מחכה לתיירים שכנראה לא יגיעו. הוא סיפר לנו שביום רגיל עובדים רק באיזור הזה 40 נהגי ריקשה. היום יש רק 5 שמקווים לעבודה.
רוב החנויות סגורות, אבל אלו שכן פתוחות מוכרות מסכות – בלי קשר למה שהחנות מכרה במקור.
אבל אם תאזרו בסבלנות, תוכלו למצוא גם אנשים שמחלקים מסכות בחינם. אנחנו קיבלנו קצת ומאד שמחנו.
כדי להילחם בקורונה הוכרז מצב חירום ביפן עד ה-31 במאי (נכון להיום). בתי הספר סגורים וכך גם רוב העסקים. אני באמת לא יודעת מה יקרה אבל אני מקווה שהמצב הזה ייגמר בקרוב.
אין תגובות