טדאו אנדו – הארכיטקט היפני שכולכם חייבים להכיר

אנדו ואחיו התאום נולדו בשנת 1941 בשכונת נָגַיָה באוסקה, הידועה בכך שיש בה בתי מלאכה רבים. אחיו של אנדו, טָקַאוֹ קִיטָיַאמָה, נשאר לגור עם אימו בעוד אנדו עבר לגור אצל סבתו בגיל שנתיים. הסיבה להעברתו אל הסבתא היא שלא היה מי שימשיך את שם המשפחה אַנְדוֹ מכיוון שאמו הייתה בת יחידה ובאופן כללי היה מקובל לגדל תאומים בנפרד.

אנדו מספר שהשכונה בה גדל ובתי המלאכה בה חשפו אותו לפלא שמתרחש כאשר החומר לובש צורה בהתאם לרצונו של האדם. בנוסף, כשהיה ילד הוסיפו לבית ילדותו קומות נוספות והוא היה מרותק למראה עבודתם של אנשי המקצוע ומהדרך שבה האור חודר פנימה אל תוך המבנה.

אבל אנדו היה רחוק שנות אור מלהיות ארכיטקט: הציונים שלו לא היו טובים, אוניברסיטה לא הייתה דבר זול והוא השקיע את מרצו בתחום אחר – אגרוף. מספרים שהוא היה מתאגרף מאד מוכשר לפני שהחליט שהוא ילמד ארכיטקטורה כנגד כל הסיכויים ובדרך מאד מקורית: הוא שאל את ספריהם של חבריו שלמדו באוניברסיטה וגמר בדעתו ללמוד את המקצוע בעצמו. הוא גם ניסה לעבוד במשרדי אדריכלים כדי לצבור ניסיון. אבל כל זה לא כל כך עבד… הוא לא הבין כלום מספרי הארכיטקטורה וגם לא שרד באף אחת מהעבודות יותר משלושה חודשים. מתוסכל מרמת הקושי ומהעובדה המרה שלא הצליח לפצח בעצמו את רזי המקצוע החליט אנדו לעבוד, לחסוך כסף ולצאת לטייל בעולם כדי להתרשם מיצירות הארכיטקטורה הגדולות ביותר. הוא ביקש ללמוד דרך הרגליים, דרך התבוננות ודרך ההשראה.

אחרי שהתרשם עמוקות ממיטב המבנים באיטליה וביוון, הוקסם מחדירת האור בפנתאון ברומא ולמד על חשיבות הגאומטריה היוונית, חזר אנדו ליפן ופתח משרד אדריכלות משלו. בלי תואר, בלי ניסיון ולבסוף גם בלי עבודה.