אי שם לפני כל הבלגאן העולמי טיילנו למחוז הצפוני ביותר של יפן – הוקאידו! האי היפהפה הזה, שמכוסה בשלג בחורף, חי ותוסס באביב, בקיץ ובתחילת הסתיו. בסוף הקיץ הכל היה ירוק ומכוסה שלל צבעים של הפרחים המקסימים שפורחים בצידי הדרך. נסענו אמנם לזמן קצר מאד – 3 ימים – ורק לחלק קטן מהאי הגדול הזה, וזה היה מספיק כדי שנתאהב!
טיול להוקאידו הוא בהכרח טיול לאלו שרוצים להכיר את יפן לעומק. התרבות שם שונה, הנופים ייחודיים והאנשים נחמדים באופן שיוצא מגדר הרגיל. בפוסט הזה אציג לכם את המסלול הקצרצר אך מקסים שלנו באי הצפוני.
איך מגיעים להוקאידו?
אם אתם נמצאים באיזור טוקיו או אוסקה הדרך הכי נוחה להגיע להוקאידו תהיה בהכרח בטיסה. אמנם יש רכבת תת-ימית שמגיעה להוקאידו מצפון הונשו ומעבורות, אבל הן משתלמות רק אם אתם נמצאים בצפון יפן או ליד נמל שיוצאות ממנו מעבורות להוקאידו. תוכלו למצוא טיסות פנים בחברות כמו Peach, Jetstar ועוד חברות מקומיות.
באי עצמו מומלץ להתנייד ברכב משום שהתחבורה הציבורית מוגבלת ולא נוח להגיע איתה ממקום למקום. אמנם בערים אפשר להסתדר, אבל אם רוצים להגיע אל הטבע עוצר הנשימה של האי, קשה יותר לעשות זאת מבלי להיות ניידים. אנחנו שכרנו רכב פרטי לכל הזמן שלנו שם וזה שינה את כל אופי הטיול והפך אותו למאד נוח.
מה מיוחד בהוקאידו?
הוקאידו במקור לא היה חלק מקיסרות יפן והתושבים בו היו בעיקר בני שבט האיינו. למעשה, רק בשנת 1669 יפן כבשה את האי וסיפחה אותו לשלטון המרכזי. בני האיינו, שעד אז היו בעלי תרבות, דת ושפה שונות משל היפנים, אט אט איבדו את מסורותיהם והשתלבו בחברה היפנית (בכפייה, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר). עם זאת, עדיין תוכלו למצוא באי שמות של מקומות שהמקור שלהם הוא בשפת האיינו, אלמנטים אסתטיים שמושפעים מהאמונות שלהם, ומופעי פולקלור של השבט.
נשים משבט האיינו.
אבל הוקאידו לא מיוחד רק בגלל שהוא מקום מגוריהם של שבט האיינו. למעשה, האקלים של המקום שונה ביחס לשאר יפן. הרוחות הסיביריות שנושבות בהוקאידו בחורף הופכות את האי לממלכת שלג קפואה ולבנה. הטמפרטורה בחורף יכולה להגיע למינוס 30 מעלות (אמנם הממוצע הוא מינוס 11), מה שהופך את המקום ליעד סקי מבוקש. אבל נראה שהיפנים לא מתלהבים מהקור: אוכלוסיית הוקאידו מאד קטנה ביחס לשטח. באי חיים רק 5% מאוכלוסיית יפן, 5 וחצי מיליון איש, שמתוכם כמעט 2 מיליון גרים בסאפורו, העיר בירה של המחוז.
אם יוצא לכם לבקר ביפן בחורף, אני ממליצה לכם לבקר בהוקאידו כדי לקחת חלק בפסטיבל השלג שמתקיים במקומות שונים באי. הפסטיבל המפורסם ביותר הוא בסאפורו, בו חיילות ההגנה היפנים בונים מבנים מרהיבים מקרח המוארים בלילה. טירות, דמויות ופסלים יפהפיים עשויים משלג מעטרים את כל שטח הפסטיבל באסתטיקה יפנית שאין כדוגמתה. אמנם פסטיבל השלג בוטל בשנתיים האחרונות בגלל המגפה, אבל כולנו תקווה שיתקיים שוב בשנת 2023.
המסלול שאכתוב עליו בפוסט הזה מתאים ברובו לקיץ או תחילת סתיו, אבל קחו בחשבון שיש הרבה מה לראות בהוקאידו בעונות השונות.
אבל שחר, מה הקשר הוקאידו עכשיו?
חלקכם כבר מכירים אותי זמן מה ואחרים פה בפעם הראשונה, אבל אני מאמינה שאף אחד או אחת מכם או מכן לא החמיצו את העובדה שיש לי אהבה רבת שנים ליפן. הייתי מגיעה מידי שנה ליפן הרבה לפני שעברתי לגור פה (לסיפור האהבה שלי עם יפן – קראו פה). בפעם השלישית שלי ביפן החלטתי שאני חייבת לבקר בהוקאידו. חברתי למישהי יפנית שהכרתי בפסטיבל באיזור קיוטו ויחד נסענו ל- Ainu Moshiri Matsuri, הפסטיבל השנתי של בני האיינו שהתקיים באוגוסט.
מלבד החוויה המיוחדת של להיות בפסטיבל ביפן (בתקופה ההיא, הייתי הלא-יפנית היחידה שם), הרגשתי שהתרבות של בני האיינו מרתקת אותי. הלכתי לכל המוזאונים באי (לצערי, רובם מציעים הסברים ביפנית בלבד) ואפילו התארחתי בבית של משפחה מהשבט. זו הייתה אחת החוויות שגרמה לי להחליט להמשיך לתואר שני באנתרופולוגיה. מלבד התרבות המרתקת של האיינו, הוקאידו הוא אי של טבע מדהים, פעילות געשית ערה ושלג כבד: ממש שיר של אש ושל קרח. אז מה הפלא שכל כך התלהבתי לחזור לשם שוב? הפעם לזמן קצת יותר קצר – אבל סופר איכותי!
אני ואישה משבט האיינו שפגשתי ב-2014.
מסלול לשלושה ימים מקסימים בהוקאידו
אוטרו Otaru
התחנה הראשונה שלנו בהוקאידו הייתה עיר הנמל אוטרו, שעה נסיעה ברכב מסאפורו. במקור המקום היה שייך למתיישבים משבט האיינו, אך במאה ה-19 הפכה אוטרו לעיר מסחר עם הגעת האמריקאים והבריטים ליפן. היום המראה של העיר מנציח את העבר על ידי בניינים רבים שנראים כאילו נלקחו מגלויה אירופאית שנשלחה לפני 200 שנה. בילינו באוטרו יום יפהפה בו טיילנו בעיר עצמה ובהרים והחופים סביבה.
הרכבל אל הר טנגויאמה – Otaru Tenguyama Ropeway
בערך עשרים דקות נסיעה מתחנת אוטרו יש רכבל חמוד אל הר טנגו שבקרבת העיר. למעשה, טנגו הוא השם של שד ההרים המיתולוגי בפולקלור היפני והוא אהוב ביפן במיוחד. מדובר בגובלין אדום וארוך-אף לו כוחות מיוחדים (זוכרים שכתבתי לכם עליו בפוסט הזה?). בהר טנגו תוכלו לראות את אוטרו מהגובה, לטייל על ראש ההר, לשבת במסעדה המשקיפה על הנוף, ופשוט ליהנות מהטבע. המקום הופך לאתר סקי בחורף כך שגם בעונה הזו תוכלו לטייל אליו. שווה להקדיש לפחות שעתיים למקום.
המערה הכחולה – Blue Cave Otaru Cruise
כשהזמנו את השיט אל המערה הכחולה חשבנו לתומנו שמדובר בשיט רגוע שיקח אותנו לנקודה קרובה לחוף. ובכן, ציפתה לנו הפתעה. מדובר בסירת מנוע מהירה לאנשים שלא פוחדים מקצת רוח על הפנים. אמנם לא מדובר בספורט אקסטרים, אבל בואו נגיד שלא העזתי להוציא את הפלאפון ולצלם. אתם יכולים להזמין את השיט שאנחנו היינו בו באתר של החברה הזו.
המערה הכחולה עצמה יפהפייה! הצבע של המים חלומי ונראה כאילו הוא הופך לטורקיז כשנכנסים למערה (מבחוץ זה נראה אחרת לגמרי). סביב המערה יש סלעי ענק ואחד מהם נראה כמו פנים של מוֹאָי מאיי הפסחא. החוויה הייתה מקסימה ולראות את אוטרו מהים היה יפה במיוחד.
תעלת אוטרו – Otaru’s Canal
בוקר או ערב, שמש או שלג – תעלת אוטרו תמיד תגרום לנו להרגיש כאילו אנחנו בגרסה היפנית של אמסטרדם. למרות שכנראה יהיו אנשים רבים שינסו לצלם תמונה על הגשר המפורסם (באיזור של הטוריסט אינפורמיישן), זה לא מפריע לאווירה, אלא להפך – יש משהו מקסים בזה שכל כך הרבה אנשים מעריכים את היופי של אותו המקום. טיילו לאורך התעלה וספגנו את האווירה הקסומה של העיר. מבטיחה לכם שלא תתחרטו.
אם אתם רוצים שיט (רגוע הפעם) אתם גם יכולים לשוט בתעלה באחת הסירות שמוצעות. אנחנו לא עשינו את זה אבל שווה לבדוק אם זה מעניין אתכם!
מוזאון תיבות הנגינה – Music Box Museum / Otaru Argel Doh
מקום שאסור להחמיץ!
בדרך כלל אני ממש לא מהאנשים שנתקעים בחנות מסוימת שלוש שעות, אז אם אני אומר לכם שזה הזמן בו שהינו בחנות אתם יכולים להיות בטוחים שיש לכך סיבה טובה. בחנות יש את כל תיבות הנגינה שאי פעם חשבתם שקיימות, עם מגוון מנגינות ועיצובים מדהימים. אני לא אגזים אם אומר שהתיבות עצמן יכולות להיחשב ליצירת אומנות. חלקן מגיעות עם אורות מהבהבים, תנועה והפתעות נוספות.
אחרי שנדהמנו מהתיבות והיופי שלהן היינו חייבים לעלות לקומה השנייה – שם חיכתה לנו תערוכה מקסימה. בתערוכה מציגים את ההיסטוריה של תיבות נגינה על ידי מיניאטורות שמתארות את ההתפתחות ההיסטורית שלהן. בנוסף, מציגים שם לראווה תיבות נגינה ישנות שמגיעות בגדלים שונים. גם לבניין עצמו של החנות יש היסטוריה של מעל מאה שנים והוא אחד הבניינים העתיקים ברחוב.
כל אלו תיבות נגינה.
היו גם תיבות נגינה בצורת סושי.
המיניאטורות מספרות את ההיסטוריה של תיבות הנגינה.
הקפה הכי טעים – Kahisakan Coffee
אחרי הרבה מאד זמן בחנות תיבות הנגינה החלטנו (האמת היא שאני החלטתי 😉) שאני חייבת קפה טוב באופן נואש. מצאנו את חנות הקפה Kahisakan Coffee קצת לפני שהם סגרו – במזל. באמת שהקפה שם הוא אחד הטעימים! הוא היה כל כך טעים שקניתי שקית של פולי קפה הביתה. אגב, כשאתם מזמינים קפה אתם יכולים לבחור בין הפולים השונים. אין מה להגיד – זה גן עדן לאוהבי קפה.
שכחתי לגמרי לצלם תמונה של הקפה, אבל כשסיימתי אותו התעוררתי מספיק כדי להבחין בעיצוב המקסים של בית הקפה עצמו.
מלבד המקומות שהזכרתי, באוטרו אפשר למצוא גם הרבה מאד חנויות שמוכרות אומנות בזכוכית. בנוסף, אם בא לכם לראות את הסביבה על גלגלים, תוכלו לסייר בסביבה בריקשה. מה שלא תבחרו, המקום כל כך מקסים שאפילו לשוטט ברגל ללא מטרה זו חוויה בפני עצמה.
פוראנו Furano
פוראנו זו עיר מקסימה שיש בה וסביבה מלא שדות פרחים צבעוניים מדהימים. אפשר לנסוע ממקום למקום ברכב ובכל פעם לעצור בשדה אחר. זה גם אזור טוב לישון בו לאלו שרוצים לנסוע לטיול יום באסהידקה שאספר לכם עליו עוד מעט. המקום מוכר בזכות שדות הלבנדר הסגלגלים שלצערנו הגענו מאוחר מכדי לראות אותם בשיאם.
אני ממליצה על לינה בפוראנו לפחות שני לילות. בעיר עצמה יש הרבה מקומות להישאר בהם, לאכול, לשתות, ופשוט להתמסר ליופי של המקום הפסטורלי.
אז מה בעצם יש לעשות בפוראנו?
שדות פרחים
בין פוראנו לבין העיר Asahikawa יש כמה וכמה שדות פרחים. העונה הטובה ביותר לבקר בהם היא סוף יולי ואוגוסט. למרות שהגענו באמצע ספטמבר רוב הפרחים עדיין פרחו, אבל זה גם מאד תלוי בטמפרטורות באביב ובקיץ ומצב הפרחים משתנה משנה לשנה. ביקרנו בחוות הפרחים הכי מפורסמת – Tomita Farm, בה עשינו עצירה לאכול את המלון והתירס המפורסמים של הוקאידו. בתכלס – היה לגמרי שווה את זה! מה שכן, כשאתם קונים את התירס, אל תעזבו את המקום לפני שאתם מתארגנים על קיסם 😉
עוד חוות פרחים לטייל בהן (מומלץ לנעוץ אותן בגוגל מאפס):
. Flower Land Kamifurano
. Shikisai No Oka
. Kanno Farm
. Zerubu Hill
Ningle Terrace
מקום מקסים שמומלץ לבקר בו בערב. המקום הוא שילוב של אומנות, בקתות עץ ואווירה קסומה במיוחד. יש שם ביתנים בהם אמנים מקומיים מוכרים את יצירותיהם. אתם יכולים למצוא שם נרות, קלידוסקופים, מיניאטורות מקליפות אגוז ועוד יצירות רבות ומעניינות. התאורה בלילה יפהפייה ורק בשביל לראות את הביתנים מוארים בצורה הזו היה שווה להגיע.
אסהידקה Aasahidake
אסהידקה הוא ההר הכי גבוה בהוקאידו (2,290 מטר בפסגה) והמקומיים מכנים אותו "גנו של אלוהים". ההגעה אליו היא ברכבל חווייתי שיישא אתכם אל אטמוספרה אחרת. במעלה ההר ישנם שבילים רבים בהם תוכלו לטייל ולראות צמחייה מיוחדת, חיות שאי אפשר לראות במקומות אחרים, ופעילות געשית ערה. אנחנו עלינו עד לתחנת Sugatami Station לגובה 1,665 מטרים וטיילנו בשבילים על ראש ההר כל היום. למרות שהיה אמצע ספטמבר בהר היה קר, אז זכרו להביא משהו ללבוש כשאתם מגיעים לשם. אם אתם אוהבים מסלולי הליכה, אפשר למצוא לא מעט סביב ההר.
הימים שלנו בהוקאידו היו מלאים ומגוונים, ולמרות שלא היינו במספר רב של מקומות לא הייתי עושה שום דבר אחרת. טיילנו באי שלושה ימים, מיצינו כל רגע והמקום היה פשוט מקסים. הטבע של המקום לא הפסיק להדהים אותנו, ובאופן כללי – האווירה הייתה מאד שונה ממרכז יפן. אני מאד ממליצה לכם לבקר בהוקאידו אם אתם רוצים לחוות את יפן באופן שונה וליהנות מהטבע עוצר הנשימה שיש למקום המקסים הזה להציע.
רוצים לשמוע על עוד מקומות מיוחדים ביפן?
אשמח לדעת (:
כתבו לי בתגובות!
אין תגובות