דרך סין. כמו מקלות האכילה, כתב הסימניות, כלים, מנהגים, אומנויות ורעיונות פילוסופים, כך גם מקור הקימונו הוא בסין. סוברים שבמאה הרביעית הגיע הקימונו ליפן ועם השנים אצולת יפן אימצה את הלבוש המיוחד בצורת T, לו גוף ארוך ושרוולים ישרים הנכרך בקשירה סביב המותניים.
במאה השמינית (710–794, תקופת נארה) התקבעו נורמות ללבישת הקימונו והוחלט שתמיד יהיה סגור כך שצד שמאל יכסה את צד ימין, וכך זה עד היום. למעשה, היחידים שלובשים קימונו כאשר הצד הימני מכסה את השמאלי הם המנוחים לפני שמובאים לשריפה ולקבורה.
עם הזמן כבר לא הסתפקו בשכבה אחת של קימונו, ובתקופת הֶיאָן (794-1185) חשבו שזה יהיה יותר אסתטי להוסיף לקימונו עוד ועוד שכבות מתחתיו. נשות האצולה התהדרו בקימונו בעל 12 שכבות (!) כאשר אפשר היה לראות את צבעי השכבות השונות רק בשרוולים ובצווארון (והצבעים חייבים היו להתאים! ביפן אף פעם לא זלזלו באסתטיקה). מתחת לכל השכבות האלו לבשו פריט שנקרא קוֹסוֹדֶה, חלוק משי בעל שרוולים קצרים. גם הגברים לבשו קוסודה מתחת ללבוש היומיום שלהם, אלא שלהם היו פחות שכבות מעליו.
למעשה, הקוֹסוֹדֶה הוא האב הקדמון של הקימונו כפי שאנו מכירים אותו היום. בתקופת קָמַקוּרַה (1185-1333) החלו ללבוש קוסודה כפריט לבוש לגיטימי בפני עצמו ולצבוע אותו בשלל טכניקות שפיתחו עם הזמן. בהמשך, בתקופת אֵדוֹ (1603-1868) הקודוסה קיבל את הצורה שאנחנו מכירים היום ונקרא קימונו, מילה שפירושה "פריט לבוש".
2 תגובות
דנה
דצמבר 11, 2021 at 8:43 pmפוסט עשיר בידע, מסקרן, מלמד ועושה חשק לקפוץ ליפן
bluevagabond
דצמבר 12, 2021 at 7:34 amתודה רבה דנה (:
מי יתן וזה יתאפשר בקרוב 🤞