קימונו – כל מה שאתם חייבים לדעת על הלבוש היפני!

דצמבר 11, 2021

זה היה אפריל 2020 – כשהעולם של כולנו התהפך.

אני ובן זוגי האהוב הלכנו לטייל ברחובות היגאשיאמה בקיוטו, לראות את המקום הכי יפה והכי הומה בעיר כשהוא ריק מאדם באמצע היום. אני לא אשכח את המחזה הזה. כמו עיר רפאים שקפאה בזמן 200 שנה. בדרך ראינו ג'ינריקשה, גבר חסון שגורר ריקשות – אטרקציה פופולרית בעיר התיירותית – עומד חסר אונים מול לקוחות שאינם. שאלנו אותו כמה ג'ינריקשה עובדים היום והוא השיב בפנים מהורהרות "היום אנחנו חמישה. בדרך כלל אנחנו ארבעים". אני בספק אם למישהו מהחמישה הייתה עבודה באותו היום.

ואז ראינו אותם. זוג בקימונו מהלך לעבר פגודת יאסקה המפורסמת. הם היו רק הם, הפגודה והרחובות הריקים. במאית השנייה לפני שצילמתי אותם (הרי מחזה כזה חייבים לצלם) עוד עברה בראשי מחשבה "תודה לאל שיש קימונו – כל כך הרבה יופי בבגד אחד". אני כנראה לעולם לא אדע מיהם אבל לנצח אזכור את היופי שלהם מהלכים בקימונו ברחובות.

אז הפוסט היום מוקדש כולו לקימונו, הבגד היפני המסורתי, שכמו כל דבר ביפן שופע אסתטיקה, ומספר על תרבות של מאות שנים שהשתמרה לה באי הזה שיש כמוהו רק אחד.

View this post on Instagram

A post shared by Shahar Lilia Griffin | Japan 🎌 (@bluevagabond)

אז איך הקימונו הגיע ליפן?

דרך סין. כמו מקלות האכילה, כתב הסימניות, כלים, מנהגים, אומנויות ורעיונות פילוסופים, כך גם מקור הקימונו הוא בסין. סוברים שבמאה הרביעית הגיע הקימונו ליפן ועם השנים אצולת יפן אימצה את הלבוש המיוחד בצורת T, לו גוף ארוך ושרוולים ישרים הנכרך בקשירה סביב המותניים.

במאה השמינית (710–794, תקופת נארה) התקבעו נורמות ללבישת הקימונו והוחלט שתמיד יהיה סגור כך שצד שמאל יכסה את צד ימין, וכך זה עד היום. למעשה, היחידים שלובשים קימונו כאשר הצד הימני מכסה את השמאלי הם המנוחים לפני שמובאים לשריפה ולקבורה.

עם הזמן כבר לא הסתפקו בשכבה אחת של קימונו, ובתקופת הֶיאָן (794-1185) חשבו שזה יהיה יותר אסתטי להוסיף לקימונו עוד ועוד שכבות מתחתיו. נשות האצולה התהדרו בקימונו בעל 12 שכבות (!) כאשר אפשר היה לראות את צבעי השכבות השונות רק בשרוולים ובצווארון (והצבעים חייבים היו להתאים! ביפן אף פעם לא זלזלו באסתטיקה). מתחת לכל השכבות האלו לבשו פריט שנקרא קוֹסוֹדֶה, חלוק משי בעל שרוולים קצרים. גם הגברים לבשו קוסודה מתחת ללבוש היומיום שלהם, אלא שלהם היו פחות שכבות מעליו.

למעשה, הקוֹסוֹדֶה הוא האב הקדמון של הקימונו כפי שאנו מכירים אותו היום. בתקופת קָמַקוּרַה (1185-1333) החלו ללבוש קוסודה כפריט לבוש לגיטימי בפני עצמו ולצבוע אותו בשלל טכניקות שפיתחו עם הזמן. בהמשך, בתקופת אֵדוֹ (1603-1868) הקודוסה קיבל את הצורה שאנחנו מכירים היום ונקרא קימונו, מילה שפירושה "פריט לבוש".

גיישות מתלמדות מחופשות לנשות אצולה מתקופת היאן לבושות בקוסודה.

מה זה בעצם קימונו?

אפשר לומר שזה רק החלוק העליון. אבל אי אפשר ללבוש קימונו בלי כל האביזרים הנלווים: ראשית, את הקימונו שלובשות נשים סוגרים בחגורה רחבה הנקראת אוֹבִּי. יש גם אובי לגברים אך הוא צר יותר. מדובר בפריט לבוש צר שאורכו כמה מטרים שכורכים סביב המותניים וקושרים מאחור. יש לא מעט קשירות אפשריות לחלק האחורי ומתאימים את הקשירה לסוג הקימונו, לסוג האוֹבִּי, ולאירוע אליו לובשים את הקימונו. את האובי נהוג לקשט בתכשיט התלוי על חוט שגם הוא כרוך סביב המותניים.

מלבד האובי, יש ללבוש מתחת לקימונו חלוק תחתון שמונע מהקימונו מגע ישיר עם העור, ועוד חלוק שהצווארון שלו יבצבץ החוצה מתחת לקימונו. לכל אלה מצוותים נעלי זוֹרִי (נעלי אצבע יפניות) ומתחתיהן גרבי טָאבִּי צחורות, בהן הבוהן מופרדת משאר האצבעות. בנוסף, כשלובשים קימונו על השיער להיות אסוף ונדיר יהיה לראות אישה הלובשת קימונו כששיערה פזור.

מכיוון שאין ריצ'רצ'ים וכמעט ואין כפתורים באף אחת מהשכבות, הסגירות נעשות על ידי חוטי בד הכרוכים סביב המותניים. לעתים גם משתמשים בבדים נוספים מתחת לקימונו העליון כדי שחלקים מסוימים יישארו במקומם בזמן הלבישה. אז אם חשבתם שלבישת קימונו היא דבר של מה-בכך – טעות בידכם. ההתאמה, הלבישה ואף קיפול הקימונו דורשים מיומנות ולמידה. אני לא יודעת ללבוש קימונו בלי עזרה 😉

מי לובש היום קימונו?

מאז סוף המאה ה-19 הקימונו איבד את מעמדו כלבוש ליומיום אך עדיין לובשים אותו במקרים מיוחדים. באירועים כמו טקס סיום, חתונה, הלוויות, ארוחות רשמיות, טקס תה, חגיגות גיל 20 ואירועים מכובדים נוספים – בכולם נהוג שנשים לובשות קימונו. לגברים יש פחות הזדמנויות, והבולטת שבהן היא החתונה של עצמם.

בנוסף יש גם מקצועות המחייבים לבישת קימונו כמו גיישות, לוחמי סומו, מלצריות במסעדות מסוימות, ועבודות שקוד הלבוש בהן הוא קימונו (חנויות המוכרות מוצרים יפנים למשל).

ישנם כמה סוגי קימונו וכל אחד מהם מתאים לאירוע אחר. למשל, בטקס סיום תואר נשים נוהגות ללבוש קימונו ארוך-שרוולים ומעליו חצאית הָאקַמָה שנהוג לצוות להם מגפונים סגורים (אמנם אפשר גם לנעול נעלי זורי). אותו הסגנון מקובל גם בתחרויות חץ-וקשת ביפן.

זוג בצילומי חתונה.

איפה אפשר לקנות קימונו?

קודם כל חשוב לי להגיד שקימונו זה לא דבר זול. את רובם תופרים בעבודת יד כך שזה עלול להגיע לכמה עשרות אלפי יינים (מאות דולרים) לקימונו ממוצע. אם אתם בכל זאת מעוניינים לרכוש קימונו בלי לרוקן את הכיס, הנה כמה אפשרויות אחרות:

לקנות קימונו יד שניה. יש לא מעט חנויות יד שניה בקיוטו כמו זאת שמוכרות (בין היתר) קימונו. בנוסף תוכלו למצוא קימונו יד-שניה בשווקים החודשיים שמתקיימים בעיר. רק שימו לב שלקנות קימונו זה שלב אחד – כדי ללבוש אותו כמו שצריך כדאי לרכוש גם את החלוקים התחתונים, סרטי בד, נעלי זורי וגרבי טאבי.

לקנות יוּקטַה – גרסת הקיץ הנינוחה יותר של הקימונו. היוקטה עשויה מכותנה ואפשר ללבוש אותה ללא חלוקים תחתונים. בגלל שהרבה פחות חם איתה, וביפן חם ביולי-אוגוסט, נהוג ללבוש אותה לפסטיבלים בקיץ. גם בבית, ברְיוֹקָן (מלון יפני מסורתי), או במלונות אחרים נוהגים ללבוש יוקטה.

לשכור קימונו כשאתם ביפן. ברחבי יפן יש אינספור חנויות של Kimono rental שבהן אפשר ללבוש את הקימונו ליום אחד ולהחזיר. בחנות יש מבחר גדול של קימונו לבחור מהם, אביזרים ותיקים להתאים, ואם רוצים אפשר גם לבקש תסרוקת מהמבחר שהמקום מציע. מחיר שכירת קימונו הוא בדרך כלל בסביבות 5,000 יין ויש מקומות שאפשר להחזיר להם אותו יום אחרי או אפילו להשאיר בלובי של המלון. אני בפעם האחרונה שכרתי ב – Rental Kimono Okamoto שיש להם כמה סניפים בקיוטו. ההזמנה הייתה דרך האתר, הכי נוחה בעולם וקיבלתי שירות מעולה. אגב – יש להם גם אתר באנגלית עם מערכת הזמנות קלה להבנה.